מספר הערות מקדימות:
מכיוון שאני עוסק בנינג'וצו ובנינפו (אל הערך נינפו אגיע בהמשך האנציקלופדיה) לא מפתיע ששני מונחים אלה העסיקו וריתקו אותי במיוחד. לכן "חפרתי" עמוקות בביאורם והבנתם אבל לאחר זמן הבנתי שהחומר והמידע שאספתי אודותיהם הינו רב מידי מכדי להכניסו כערך אנציקלופדי קטן ולכן חילקתי ופרשתי את הנושא (ההסבר אודות הנינג'ה, הנינג'וצו והנינפו) על פני מספר פרקים/חלקים. ברור לי שלא כיסיתי את מלוא היקף ההסברים וההבהרות אודות נושאים אלו ולכן אשמח לפתוח דיון ולענות על שאלות ככל שאשאל ואדע לענות. בכל אופן, למעוניינים בהעמקה, אני מאוד ממליץ על קריאת 3 הספרים העתיקים וכן הספרים של מסאאקי האצומי סנסיי (מבניהם מומלץ מאוד הוא ה- Essence of Ninjutsu, שלדברי אנשים שקראו את שניהם במלואם, הוא מכיל את כל החומר של ה- Bansenshukai, אבל עם תמונות ואיורים).
א. הנינג'ה
הנינג'וצו הינו השם למגוון המיומנויות המגוון אותן מבצע הנינג'ה. אבל לפני שאגע במושג "נינג'וצו", אני רוצה להציג בפניכם את הנינג'ה: מי היו הנינג'ה? מה הם עשו? מה היה תפקידם במערכת? האם הם קיימים עדיין בקרבנו, או שהם נעלמו מן העולם ולא קיימים עוד?
הנינג'ה השתמשו בטקטיקות הונאה וזיוף בכדי להפתיע את אויביהם. בשל שיטותיהם הלא שגרתיות, שסתרו את דרכו של "קוד הלוחם" (בושידו), לא הוענק לנינג'ה את אותו כבוד כמו לסמוראים.
לפי ה-בנסנשוקאי (1676) אחד משלושת ספרי הנינג'ה העתיקים ביותר המוכרים, הנינג'ה (忍者) היו "לוחמי הגרילה של הסמוראים". סוג של לוחמים שהתמחו בלוחמה לא שגרתית כמו הסתננות, חבלה והתנקשות, בעידן הסמוראים. דרך נוספת לקרוא להם היא "שינובי", כלומר "מי שפועל בהתגנבות". הנינג'ה נקראו בשמות שונים, בהתאם לאזורי מחייתם. עוד שמות היו: שינובי, ראפה, סופא, קוסה, דאקו ו-קמארי. השם נינג'ה התבסס וקיבל הכרה אחרי שנות השלושים של עידן שואו (אמצע שנות החמישים עד אמצע שנות השישים).
מכון המחקר של אוניברסיט מיא (Mie) ביפן, האוניברסיטה הראשונה שמעניקה תואר אקדמי בלימודי נינג'וצו, טוען המונח "נינג'ה" של העידן המודרני משמש לעתים קרובות להתייחסות למה שכונה היסטורית "שינובי". המטרה העיקרית של השינובי הייתה לאסוף מודיעין ומידע עבור האדונים אותם שירתו, ולמעשה ניתן להקבילם בימינו לאנשי השירותים החשאיים שמופעלים על ידי כל מדינות העולם.
המכון מחלק את הנינג'ה/שינובי ל-2 תקופות:
1. תקופת ימי-הביניים: החוקרים מאמינים כי מקורם של השינובי הוא ב-אקוטו (悪党, שניתן לתרגם בערך כ-"הכנופיות הרעות"). האקוטו קיבלו בהדרגה השפעה הצבאית, אחרי תום תקופת קמאקורה (1185-1333). ניתן לזהות את פעילות השינובי מהמאה ה -14 (תקופת הננבוקוצ'ו ביפן) ועד המחצית השנייה של המאה ה -19 (סוף תקופת אדו). בהתייחסות למחוז איגה, כוחם של האדונים הפיאודלים (דאימיו) היה חלש יחסית, כך שהלוחמים המקומיים נטלו לעצמם את פונקציות השלטון העצמי ופיתחו את שיטות הנינג'וצו על מנת להתגונן. כך, במהלך טנשו איגה נו רן הראשון בשנת 1579 (מלחמת טנשו איגה) הם הביסו את כוחותיו של האדון-הלוחם אודה נובונאגה (1534 - 1582). בתקופת סנגוקו (סוף 1500 עד 1600), השינובי הועסקו כשכירי חרב על ידי אדונים פיאודלים שונים שנעזרו בהם לפעולות חבלה ומודיעין מעבר לקווי האוייב: לפלוש למחנות אויב, להצית אש, להשמיד, לפשיטת לילה, למארבים ולאיסוף מידע. עם זאת, ההיבט החשוב מכל היה להעביר לאדון מודיעין על האוייב. לכן הם היו צריכים להימנע מקרב ככל האפשר, כדי לשרוד ולחזור לאדוניהם (עם המידע).
2. התקופה הפרה-מודרנית: בתקופה הטרום-מודרנית, כאשר המלחמות הפיאודליות הסתיימו, הנינג'ות הועסקו הן על ידי השוגונט והן על ידי המחוזות בכל רחבי יפן וקיבלו מעמד של סמוראים בדרגה נמוכה, איכרים עם כמה זכויות של סמוראים, או סתם איכרים רגילים. האיגה-מונו (משמעו "אנשי איגה") בשירותו של השוגונאט התייחסו לעיתים קרובות אל הנינג'ות מאיגה כאבותיהם ועל פי מקורות מסוימים, לפעמים הם גויסו עדיין למשימות חשאיות של איסוף מידע. המסמכים מארכיון משפחת מצושיטה יכולים לשפוך מעט אור על פרטי השירות של האיגה-מונו של השוגון (לפרטים נוספים ראו בספר "צאצאי הנינג'ה" מאת טאקאו יושיקי (הספר קיים ביפנית בלבד). אזורי איגה וקוגה קרובים לקיוטו ומוקפים הרים בכעין מבצר טבעי. תנאים טופוגרפיים אלה סייעו לאוטונומיות להתפתח, להתחמש, למרוד ולהחליש את כוחות האדון הפיאודלים. לכן לעיתים הנינג'ות של מחוזות אלו נשכרו כשכירי חרב על ידי מדינות שכנות על מנת לפלוש מעבר לחפיר של טירות ולהצטרף לקרבות. אותם נינג'ות שהועסקו על ידי המחוזות המקומיים הללו הועסקו גם כדי להשיג מידע על מחוזות שכנים, מרידות איכרים וכן הלאה. כך או כך, עדיין השתמשו בהם כמרגלים, אך במקרים רבים חובותיהם היומיומיים היו של שומרים (בטירה או בבירת המחוז). באותה תקופה, בקרב אותם נינג'ות שנשארו בכפר, היו גם משפחות שהעבירו את הידע שלהן לאורך דורות באמצעות כתיבת מדריכים של נינג'וצו.
אבל המכון של אוניברסיטת מיא אינו המקור היחיד וקיימות גרסאות רבות ושונות למקור וראשית הנינג'וצו. כך, מכון המחקר של ה- CIA (כן, ממש. מתברר שיש מכון כזה, שחלק מפרסומיו גם מתפרסם בפומבי) גורס כי הנינג'ה התחיל ככל הנראה עם קבוצה של "מתבודדי הרים"/נזירי הרים שהתגוררה בגבעות סביב קיוטו ונארה, בתקופות שאותן ערים היו בירות יפן ועת הבודהיזם החל להשריש ביפן. על פי ה- CIA, האמונות והפרקטיקות (התמחויות ועיסוקים) של הנינג'ה מעידות על השפעות מהבודהיזם עם תערובת של שינטו, אמנויות לחימה סיניות בידיים ריקות וכן כתביו הקדומים של סאן-צו הסיני, בדגש על ריגול ועל תכסיסים ותרגילי הונאה והטעיה.
בסוף תקופת נארה (710-784) כת זו של נזירי הרים (יאמה-בושי, "אלה שישנים בין ההרים"), שהיו "אנשי קסטה נמוכה יותר המייצגים את הצד הגס של הדת... שהפעילו השפעה רבה על העם על ידי פנייה ישירה לרעיונות ואמונות טפלות ווולגריות" חיו ולימדו את תערובת הבודהיזם שלהם (בעיקר של פלג טנדאי ושינגון, האחרונה עוסקת במזמורים מיסטיים ומתכונים סודיים) והשינטו במסתור ותחת מעטה סודיות, בהרים של Koya ו- Hiei. הם הכניסו צעירים לקבוצות הסודיות שלהם וירדו מידי פעם לכפרים, כדי לקבל תרומות בתמורה לריפוי ולקסמים באמצעות מתכונים ותרופות.
ד"ר האצומי מסאקי, ראש בית-ספר בוג'ינקאן העולמי המלמד מספר שיטות נינג'ה עתיקות, מספר בספרו Essence of Ninjutsu, כי המורה שלו – טקמאצו (1889-1972) – אמר גם הוא כי מקור הנינג'וצו מעורפל וכי קיימות גרסאות הטוענות שראשית הנינג'וצו הוא בראשית האנושות ("עידן האלים") וגרסאות הטוענות שראשית התורה היא בתקופת המלחמות הפנימיות ביפן, בין המאה ה-14 למאה ה-16 לספירה.
על פי האצומי, טקמאצו שהיה בן לשושלת נינג'ה, סיפר כי קיימות גם גרסאות שטוענות שהנינג'וצו הגיע ליפן מסין על-ידי אנשים משושלת טאנג וקיימות גרסאות שמקור הנינג'וצו הוא בשבט של שודדי ים שמרכזו היה במחוז שיגה ביפן.
לסיכום: נראה שהן מחקרי ה-CIA והן חלק מהגרסאות של אנשי הנינג'וצו המודרניים קושרות בין הנינג'וצו למקורות סיניים ולתקופת המלחמות הפנימיות ביפן.
רשימת מקורות:
בנסשוקאי – ספר הנינג'ה העתיק: https://ninja.fandom.com/wiki/Bansenshukai
על הנינג'ה: https://www.japan-guide.com/e/e2295.html
על הנינג'ה: https://ninja-official.com/whats-ninja?lang=en
מכון המחקר של אוניברסיטת מיא: http://ninjacenter.rscn.mie-u.ac.jp/en/ninja/
מכון המחקר של הסי.איי.אי:
https://www.cia.gov/library/center-for-the-study-of-intelligence/kent-csi/vol9no2/html/v09i2a06p_0001.htm#1-for-example-in
Essence of Ninjutso, Dr. Masaaki Hatsumi, 1988. (p. 19)
Comments